גוף-נפש-תודעה

"אמרתי לגוף שלי מה לעשות, והוא עשה." משפט כזה לא אומרים בקול. לא מול רופא, לא סביב שולחן במשפחה, ולפעמים גם לא בפני עצמנו. הוא נשמע כמו שורה מסרט. ובכל זאת, אנחנו יודעים שהמוח מנהל את הדופק, את לחץ הדם, את מערכת החיסון ואת הכאב. אנחנו מחזיקים שתי אמונות באותה נשימה: שהמוח מנהל אצלנו הכל, ושלנו אין אליו גישה. שתיהן ביחד, בלי סתירה שמפריעה לנו. אז מי כן מנהל אותנו? ב-8 בנובמבר 1895, ערב אחד שינה את הרפואה וילהלם קונרד רנטגן עבד במעבדה שלו בשפופרת קתודה, כיסה אותה בקרטון שחור, ו

כולם מדברים על החיבור, שנעשה ברור יותר ויותר ומגובה במחקרים, בין הגוף לנפש. בין סטרס רגשי למחלות פיזיות, בין עומס מתמשך לתשישות שמתיישבת בגוף. אבל מי אחראי לתוצאה? הגוף? הנפש? או אולי מישהו אחר? ואם כבר עשינו לא מעט בשביל עצמנו, נשמנו, טיפלנו בגוף, ניסינו להקשיב לרגש, ובכל זאת משהו עדיין חוזר וחוזר, אולי השאלה הזאת נגעה בנקודה מוכרת. כי אולי לא חסר לנו עוד כלי. אולי חסר חלק אחד מהתמונה, כזה שכמעט לא מדברים עליו. מה שכבר ברור לנו בגוף נתחיל ממקום שאנחנו כבר מרגישים. מתי בפעם ה