חרדה ושלווה

עד 95% מהסרוטונין בגוף מיוצר במעי, והבטן מגיבה לפני שהראש הספיק להבין. מה המדע כבר יודע על הקשר בין חרדה למעי, מה הוא עדיין לא, ומה נמדד שאפשר לעשות איתו כבר היום.

כל הרשתות צועקות עכשיו את אותו הדבר: הקורטיזול שלך גבוה מדי, תורידי אותו. שייק, detox, בקבוק שיעשה את העבודה. וזה עובד עלינו, כי מי לא רוצה כפתור אחד שמכבה את הלחץ. אבל מה אם ההורמון שכולנו רצים לגרש הוא בדיוק זה שמנסה להגן עלינו? זה המאמר הראשון בפינה חדשה כאן בבלוג, על ריפוי עצמי וביו-האקינג. וכדאי שנתחיל אותה בהבהרה אחת: ביו-האקינג אמיתי הוא לא להשתיק את הגוף בבקבוק. הוא ללמוד לקרוא אותו. הקורטיזול הוא בדיוק הדוגמה לפתוח בה, כי אין היום הורמון שכולם כל כך רוצים “לתקן”, וכל

אם יש היום כל כך הרבה כלים שמבטיחים שלווה, איך זה שאנחנו עדיין לא רגועים? קחו רגע עם השאלה הזו, כי היא לא רטורית. כולנו מכירים את הרשימה. נשימות 4-7-8, אפליקציית מדיטציה עם מנוי שנתי, אמבטיה קרה בבוקר, יומן הכרת תודה, יוגה, מגנזיום לפני השינה. ניסינו. חלקנו אפילו כמה מהם יחד. ובכל זאת, בסוף היום, הכתפיים עדיין מורמות עד האוזניים, והראש לא מפסיק לרוץ. ואז מגיעה המחשבה הכי שקטה והכי מתישה: "אולי משהו אצלי פשוט מקולקל." לא. ואני אסביר בדיוק למה. אנחנו באמת לא רגועים, וזו לא רק ת