הרופאה אומרת את המילה, ואת נושמת לרווחה בפעם הראשונה מזה חודשים. סוף סוף יש שם לכאבים הנוראיים האלה. אפשר להגיד אותו בקול, אפשר לכתוב אותו בטופס. ואז מגיעה השאלה: אז מה עכשיו. אני לא חושבת שיש לי את התשובות להכל. אבל אני רוצה להציע לך שאלה אחת, כזאת שלא מופיעה בשום טופס אבחון. היא עוסקת באמונה אחת שקטה על כמה את שווה. כי ביום שעניתי עליה בעצמי הפתרון הגיע, והפיברומיאלגיה פסקה לי. התסמינים, גם לפני שיש להם שם אצלי לקח חודשים עד שאבחנו אותי, וזה נחשב מהר. הממוצע עומד על יותר מש

מה ההבדל, שואלים? עצום. וייתכן שהוא אחד הדברים החשובים ביותר שנבין על הדרך אל הריפוי. יוני הוא חודש המודעות לפוסט-טראומה, וטוב שכך. המודעות הצילה חיים. היא נתנה שם למה שהיה בלי שם, ולגיטימציה למה שנשא אנשים שנים בשתיקה. אז קודם כל, אם אתם או יקיריכם נושאים טראומה: מאמינה לכם, נקודה. ואתם לא לבד, גם אם זה מרגיש ככה. לפי סקרי הבריאות הנפשית של ארגון הבריאות העולמי, כ-70.4% מהאנשים בעולם חווים אירוע טראומטי אחד לפחות במהלך חייהם. ¹ כלומר טראומה היא חלק מהחוויה האנושית, לא חריגה